פוסט 3: טסים! ונוחתים

16.10.17

מגיע בוקר הנסיעה.

אנחנו ו15 תיקים נדחסים למונית. פרידה מסבא וסבתא, שישנו אצלם בלילה (כבר אין לנו בית).
ונוסעים.

המוח עוד טרוד כל כך.

והנה בשדה התעופה.
הריח הזה!

שבועות של סידורים מתנקזים לריח הזה שלעד שוטף אותי בתחושה של חופש ושחרור.

אבל רק לרגע,
מריחה חופש ומסתכלת- 15 תיקים ו3 ילדים באחריותי.
איזה חופש איזה? 🙂

זה רק לשניה כי הקטנה רצה ועולה על המסוע של טיסה לרודוס וצריך להביא אותה, והגדול צריך לשירותים.

הטיסות עברו בסדר גמור.
מאד שימושי לבוא עם פעוטה בת 1.9! כל תור קידמו אותנו,
בעצירת הביניים באוזבקיסטן, קיבלנו יחס של וי איי פי-
כולל הסעה אישית בשדה התעופה .
והנה, אחרי מסע חצה יבשות וימים-
אתמול הגענו לחוף.

כיף כיף לפגוש פה חברים שכאן כבר חודשיים.
הם הזמינו לנו חדר, וקיבלו את פנינו עם קערת פירות טרופיים.

קבלת פנים של בית!

והילדים מיד משחקים ומשחקים שעות,
חברים שגדלו יחד, ושמחים בפגישה המחודשת.

נכנסתי לים

שתיתי קוקוס

ובמים לרגע הכתה בי המחשבה.
וואו. הגענו, זה קרה!
מרגע זה אני לא חייבת לבשל אם אני לא רוצה. לא חייבת!

בחרנו לקחת חדר בגסט האוס פשוט ליד הים,
פשוט ובסיסי ובלי מטבח,

במקום להשקיע בבית גדול ויקר עם מטבח- בו אפשר לבשל.

אולי גם זה עוד יבוא בהמשך…

עוד מתרגלים לשעות, לקצב.
אנחנו עוד הולכים מהר… ככה רואים עלינו שרק הגענו.
יום ראשון בחוף.

מהמטוס,  לסירה, למונית ולחוף – בתוך חלום

טבילה ראשונה בים!

כיף לפגוש חברים מהארץ!

טבילה ראשונה בים